מאיטים באדום

צמחים מייצרים חומרים רעילים כהגנה מפני טורפים, אבל חרקים רבים מסוגלים לפרק את חומרי הרעל בצמחים שעליהם הם מתפתחים. למשל, צמחים ממשפחת המצליבים , כמו כרוב וצנון, מייצרים רעלים מקבוצת הגלוקוזינולטים. זחלים של הפרפר לבנין מנטרלים ביעילות את חומרי ההגנה האלה, מה שמאפשר להם לגדול על צמחי המצליבים ולעשות בהם שמות.  

למרות זאת, הלבנינים מעדיפים מצליבים מסוימים על פני אחרים. למשל, נקבות הפרפר מעדיפות להטיל ביצים על עלים של כרוב ירוק מאשר על עלי כרוב אדום. ייתכן שצבעם האדום של העלים, שמקורו בצבען אנתוציאנין, מסמן לנקבות שהכרוב האדום פחות מתאים להתפתחות הצאצאים מאשר כרוב ירוק.

ימית מסקטו וסתו טלל, בהנחייתם של ד"ר ערן גפן וד"ר תמר קיסר מהחוג לביולוגיה וסביבה, בדקו את ההשערה הזו, במאמר שהתפרסם לאחרונה, בשתי דרכים . ראשית, הם השוו את ההתפתחות של זחלי לבנין שאכלו עלי כרוב ירוק מול זחלים שאכלו כרוב אדום. לזחלים משני טיפולי ההאכלה היתה הישרדות דומה, והם גם הגיעו למשקל סופי דומה. לעומת זאת, הזחלים שאכלו כרוב אדום התפתחו לאט יותר מהזחלים שאכלו כרוב ירוק. ביחס לכמות הכרוב שאכלו, הם גם עלו פחות במשקל מאשר הזחלים שאכלו כרוב ירוק. התארכות שלב הזחל עשויה לפגוע בעקיפין בשרידות בגלל אפשרות חשיפה גבוהה יותר למחלות, רעב  וטורפים.

שנית, החוקרים השוו את הקצב המטבולי (שנמדד כקצב פליטת פחמן דו-חמצני מהגוף) של זחלים שגדלו על כל אחד מסוגי הכרוב. אכילת כרוב אדום הגבירה את הקצב המטבולי של זחלים בכ 10% בכל שלבי ההתפתחות. המטבוליזם וקצב הנשימה המוגבר עשויים להעיד על מאמץ לפירוק חומרים רעילים שנמצאים בכרוב האדום. ההשקעה בפירוק החומרים  המזיקים באה כנראה גם על חשבון קצב ההתפתחות של הלבנינים. 

שלבי התפתחות בלבנין הכרוב

נראה, אם כך, שהצבע האדום של עלי הכרוב הוא אכן סימן אמין לאיכות נמוכה של העלים כמזון לזחלי לבנינים. התוצאות יכולות להסביר את העדפת נקבות הלבנין לכרוב הירוק.